רש"ש על בבא קמא צ״א

1 גמרא רידיא עלייה דמרה הוא. לכאורה קשה מהא דלעיל לג ובתוס' שם ד"ה הקדישו ובמהרש"א שם בתד"ה משום דלר' עקיבא אינו מכור לרדיא וכ"פ הטור ר"ס ת"ז דהלוקח משלם להניזק דמי רדיא וכ"פ הרמ"א אחריו שם ס"ב. וראיתי להמלחמות בר"פ דו"ה שכתב דהכא אליבא דרי"ש קאמרינן דאלו לר' עקיבא ודאי רדיא דניזק הוא וצ"ע דהא רבה אוקמא להא ברייתא כר' עקיבא ואליביה הוא דשקיל וטרי הש"ס וי"ל משום דקאמר אפי' תימא ר"ע משמע דכר"ע אתיא נמי ולא לאפוקי מדשמעון התימני ואליביה הוא דקפריך תם כו' ונשתלם מרדיא ור"ל אי סבר כרי"ש אבל לר"ע לא פריך מטעם שכ' התוס' כמו שאין ממתינים לבעלים וכ"מ במלחמות:

2 רש"י ד"ה כנגד עינו הכה בכותל כו'. כצ"ל ועי' בפירושו בקדושין:

3 תד"ה חמשה וכ"מ בתוספתא דתני כו'. עי' מהרש"א ודבריו דחוקים ויותר ה"נ דהתוס' לא גרס לה בגמרא וכ"מ בהגהת הב"ח אמנם גם מהא דאמדוהו והבריא יש להוכיח כן:

4 גמרא דמהדק להו באינדרונא. כה"ג לעיל פה ב:

5 תד"ה החובל צריך לאוקמה כר"מ כו'. ר"ל דר"מ אית ליה אליבא דר"ע כן וכ"נ מדקדוק לשונם דלא כתבו דר"ע ס"ל כר"מ אבל חביריו דר"מ פליגי עליה וסבירא ליה דלא אמר ר"ע כן וכמו הא דהחובל בעצמו אע"פ שאינו רשאי דמוקמינן ליה כר"א הקפר אליבא דר"ע כמ"ש התוס' לקמן בדבור הסמוך ועוד יש לומר דהקוצץ נטיעותיו כו' אינו מדברי ר"ע אלא תנא דמתניתין דהוא ר"מ מוסיף ע"ד וע"ד שכתבתי בס"ד במגילה ו נדפס בשמי בק"א להט"א שם ובזה מיושב הצע"ג שבתור"ע אות ע"א. ולכאורה לולא דברי התוס' ה"נ לומר דהא אמרינן בכתובות לב ב בפי' רבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין וי"ל דה"ה חובל בממוניה וע"ד דאמרינן ריש סנהדרין מה לי חבל בגופו מה לי חבל בממוניה אבל הא ליתא דהא אמרי' שם לה ב ל"צ דבהדי דמחייה קרע שיראין דיליה ור"ל דאשמעינן דלוקה ופטור מן התשלומין אלמא דחבל בממונו לא אמרי' משלם ואינו לוקה אמנם יש לדחות דאולי גם בחובל גופו לא אמרינן דרבתה תורה לתשלומין אלא דאין מלקות שבחבלתו גופה שחייב עליה תשלומין פוטרתו אבל אם נתחייב מלקות ממקום אחר כגון שחבל בשני בני אדם כאחת בא' בשוה פרוטה ובב' בפחות משוה פרוטה או אפשר אפי' באדם א' כה"ג בב' מקומות מילקי לקי וממונא לא משלם עמש"כ לעיל פז בס"ד אך נראה דאין ללמוד חובל בממונו מחובל בגופו שכן חייב בו בה' דברים כדאמרי' שם לב ע"ש ואין כאן מקומו להאריך: